פסק-דין בתיק ת"א 2147-10-11

1.         התובעת, ילידת 3.8.87, הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975. התובעת טוענת לנזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים אשר ארעה ביום 26.9.10 שעה בה נהגה בדרכה לעבודה במכונית מסוג "פיגו" מ.ר. 82-450-36, המבוטחת בביטוח חובה על ידי הנתבעת.

2.         הנתבעת כופרת בחבותה לפצות את התובעת. לטענתה ארעה התנגשות קלה בין מכונית התובעת למכונית נהוגה על ידי הגב' אמון ווספיה (להלן: "הגב' אמון"), אולם מדובר בפגיעה כל כך קלה שלא הותירה נזק רכוש ובוודאי גם לא נזק גוף. הנתבעת טוענת גם כי התובעת נסעה במכונית אחרת ולא במכונית הנטענת המבוטחת על ידי הנתבעת. כך, שגם אם נגרם נזק גוף כלשהוא לא היה זה במכונית מבוטחת על ידה.

3.         התובעת אינה טעונת לנכות כלשהיא כתוצאה מן התאונה. התובעת טעונת כי הייתה בהריון בחודש השלישי (שבוע 12,על פי תעודת חדר המיון). עוד טוענת התובעת כי  חשה בכאבי גב תחתון והפנתה ל-6 טיפולי פיזיוטרפיה.

4.         לאור טיב המחלוקת  הצדדים לא נדרשו להגיש תצהירי עדות ראשית והעדים העידו בחקירה ראשית ונגדית. מטעם התובעת העידה התובעת וכן גיסתה אשר העידה כי ראתה את התאונה וסייעה לתובעת לאחר מכן. מטעם הנתבעת העידה הגב' אמון.

5.         ראשית יש להכריע האם התאונה ארעה כנטען, קרי כאשר התובעת נוהגת במכונית המבוטחת על ידי הנתבעת, מכונית הפיג'ו.  גרסתה של התובעת אינה נקיה מספקות, כפי שאפרט להלן. יחד עם זאת מוצאת אני לנכון לקבוע כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובת הקביעה כי בעת התרחשותה של התאונה התובעת נהגה במכונית הפיגו. אפרט עיקר טעמי.

6.            אין מחלוקת כי תאונה ארעה. הגב' אמון מאשרת כי מכוניתה פגעה במכוניתה של התובעת. הקשיים המתעוררים הינם כי הגב' אמון העידה כי ראתה שתי נוסעות במכונית התובעת ואילו התובעת וגיסתה העידו כי התובעת נסעה לבדה במכונית וכן עדותה של הגב' אמון כי המכונית בה נסעה התובעת הינה מכונית בצבע כחול או ירוק, אין היא זוכרת את הצבע המדויק אך מעידה בפירוש שאין זו מכונית בצבע אפור ואין זו מכונית מסוג פיגו, שכן היא מכירה מכוניות אלו, לדעתה אולי מכונית מסוג פינטו. לכאורה עדות זאת מבססת את כפירת הנתבעת. אולם, על אף שמיחסת אני מהימנות מלאה לעדות העדה כי כך היא זוכרת את האירוע, איני מוצאת כי די בעדות זאת על מנת לדחות את התביעה. התובעת נחקרה בדבר רכבים אחרים שבבעלות או שימוש משפחתה ולא נמצא רכב התואם את התיאור פונו ירוק או כחול. דומה בעיני כי יכול וההסבר נעוץ בתיאור התאונה כקלה ורגעית כאשר העדה מעידה כי ראתה את מכונית התובעת לזמן קצר בלבד.

7.            כך גם באשר לעדות העדה הגב' אמון כי ראתה שני נוסעים ברכב ולא אחת. התובעת וגיסה מעידות כי בסמוך לאחר התאונה ועד בטרם זזה כמוניתה של התובעת מן המקום נכנסה הגיסה לרכב. כך יכול וכאשר ראתה העדה את היושבים ברכב כבר היו בו שתי נוסעות ולא אחת.

8.         כתב התביעה אכן "מנפח" את המקרה ומציין כי התובעת הובהלה באמבולנס לבית החולים, כשלא כך הוא. כמו כן ב"כ התובעת מציין במכתבו כי נזקי הרכוש במכונית תוקנו, כשלא כך הוא. אולם, איני מוצאת כי בכך די על מנת לפגוע במהימנות התובעת באשר לזהות הרכב.

9.         באשר לזווית התרחשות התאונה, אכן העדה מטעם התובעת גיסתה ציננה זווית פגיעה שונה מזו שציינה הגב' אמון, אולם, כאמור היה זה רגע קצר של מגע בין המכוניות. סך הכל גרסת שתיהן דומה באשר לאופן התרחשותה של התאונה.

10.        לאור האמור לעיל הנני קובעת כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובת הקביעה כי התאונה ארעה שעה בה נסעה התובעת במכונית הפג'ו ברכב המבוטח.

11.        הנתבעת טוענת כי לא נגרם כל נזק גוף או כי מדובר בנזק גוף קל כל כך שאין לתבוע בגינו.

            אכן הוכח לפני כי מדובר בתאונה קלה ביותר. התובעת המשיכה לעבודתה. לאחר פרק זמן לא ברור החליטה לחזור הביתה ועברה בדרך לחפש את הגב' אמון. קרי נסעה למקום עבודתה ונכנסה לבית הספר בו היא מלמדת לדבר אתה.  משם המשיכה הביתה ורק בשעות הצהרים המאוחרות פנתה לבית החולים. בבית החולים התלוננה על כאבי גב ובט תחתון ועל היותה בהריון. לא נמצאו ממצאים למעט "רגישות דיפוזית" והומלץ על משככי כאבים, פיזיוטרפיה וחופש מחלה של שבוע. התובעת טוענת כי לא הלכה לעבודה שבוע אך אין תיעוד. באשר ליתר ההמלצות מציגה הפניה לפיזיוטרפיה. יש לציין כי בהפניה לא מוזכרת תאונת דרכים. עברה 6 טיפולי פיזיוטרפיה.

12.        דומה בעיני כי עיקרה של הפגיעה בתיק זה הינו תיאורה של התובעת כי הייתה בהריון יקר, פרי טיפולים, וחששה לשלום ההריון. טוב הוא כי גם בבית החולים לא נמצאה כל פגיעה בהריון וגם לאחר מכן לא נרשמה כל תלונה לעניין זה. אולם, ברי הוא כי הדבר גרם למתח. במקרה זה דומה בעיני כי הדבר עולה כדי פגיעה או ליקוי נפשי, במידה קלה ביותר.

13.        לאור כל האמור לעיל הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 1,000 ש"ח בגין ראש נזק של "כאב וסבל".

            כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות האגרה ששולמה וכן הוצאות משפט בסך של 750 ש"ח.

            כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עוד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,  כ"ו חשון תשע"ג, 11 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: